החלטה בתיק ת"א 43871-12-10

1.         התובעת, ילידת 1925, נפגעה לטענתה, בתאונת דרכים ביום 10.5.2010, עת נפלה בזמן נסיעה באוטובוס ונגרם לה שבר בירך.

2.         במסגרת החלטתי מיום 14.12.2011 נעתרתי לבקשת התובעת למנות לה מומחה רפואי בתחום הגריאטריה. עם זאת, מינויו מומחה בתחום עוכב, נוכח הצורך במינוי אפוטרופוס לתובעת, שידאג לענייניה, לרבות ניהול תביעה זו וכספי הפיצויים שישולמו בתיק זה (ככל שיפסקו), להבטחת האינטרסים של התובעת, בפיקוח בית המשפט לענייני משפחה.

3.         בהמשך, לאור גילה של התובעת ועל מנת לקדם את הטיפול בתיק, מונה ד"ר גרי סינוף, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הגריאטריה.

4.         במסגרת הבקשה שבפני, עתרו הנתבעים לאסור על המצאת שלושה מסמכים אותם מבקשת התובעת למסור למומחה - מכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 10.10.2010 בדבר אישור תביעת התובעת לקבלת גמלת סיעוד, מכתב השמה - אישור על רישום מעסיק ועובד זר בלשכה פרטית בענף הסיעוד מיום 12.1.2011, ודו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי מיום 14.9.2010.

            לטענת הנתבעים, מסמכים אלו אסורים להמצאה למומחה, בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986. המסמכים אינם מתעדים טיפול רפואי או בדיקות לצורך טיפול רפואי והערכת התלות מהווה, לטענתם, חוות דעת פסולה.

            התובעת מצידה, טענה כי לאור תפקידו של המומחה שמונה, קיימת חשיבות עליונה שיעמדו לעיונו מסמכים המתארים את תהליך התדרדרותה של התובעת מיום התאונה ועד היום וכי בטופס הערכת התלות יש כדי ליתן תמונה המשקפת באופן נכון ובהיר את התדרדרות מצבה הקוגנטיבי ונקודת ציון מהותית בתהליך ההתדרדרות. לטענתה, לא מדובר בחוות דעת, אלא, במסמך רפואי בדבר הבדיקות שעברה לצורך הטיפול בה. באשר לשני המסמכים הנוספים, טענה התובעת כי מדובר במסמכים שממילא אין להסתיר את תכנם מהמומחה.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת התובעת, הגעתי לידי מסקנה כי בנסיבות העניין שלפני, יש לקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד.

6.         תקנה 8(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986, קובעת כי "תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית".

המסמכים שהותרה המצאתם למומחה שמונה מטעם בית המשפט, סוייגו בשלושה. האחד -  עליהם להיות "בדבר הטיפול הרפואי", לרבות בדיקות לצורך הטיפול. השני - הם נוגעים לעניין שבמחלוקת. השלישי - נאסרה הגשת חוות דעת רפואית. מטרת סייגים אלו, לרבות הסייג האוסר המצאה של חוות דעת, לאפשר למומחה הרפואי לעיין במסמכים הכוללים מידע מכלי ראשון בדבר הטיפול הרפואי בנפגע, בעקבות הפגיעה, להבדיל מפרשנות וממסקנות של רופא אחר או של אדם אחר, שאינם בגדר מידע כזה ואינם מכלי ראשון, זאת על מנת שיוכל לגבש חוות דעת עצמאית משלו (רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח נגד אוולין דלל, פ"ד נ(4) 529).

עם זאת, נפסק כי המונח "מסמך" בתקנות המומחים כולל גם מסמך שנערך שלא על ידי רופא וכי יש ליתן פירוש רחב למונח "טיפול רפואי", לרבות טיפול שיקומי. תיחום מסגרת החומר המותר להמצאה למומחה נעשית תחת שני עקרונות מנחים. האחד - מלאכת השיפוט תשאר תמיד בידי בית המשפט ולא תועבר למומחה, והשני - יש לאפשר למומחה לקבל מידע ותיעוד הדרושים לו כדי שחוות דעתו תהיה רצינית, עניינית ומקצועית (רע"א 3906/05 אסתר אמר נגד הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מט(3) 303; רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד שמור, פ"ד מט(4) 865 ורע"א 2339/96, לעיל).

במקרים בהם הגבול אינו ברור, על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לשאלה אם מדובר במסמך שנערך על ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, שלא ביוזמתם של בעלי הדין, המשקף שלב של הטיפול הרפואי, וכן אם באבחנות ובהערכות שבמסמך יש כדי לפגוע באי תלותו של המומחה הרפואי ולהשפיע על חוות דעתו (רע"א 2339/96 ורע"א 5638, לעיל וכן, רע"א 9646/03 מלאן סולימן ואח' נגד קיפמן אורית (קטינה) (30.3.2004)).

7.         בענייננו, מכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 10.10.2010 בדבר אישור תביעת התובעת לקבלת גמלת סיעוד ומכתב ההשמה - אישור על רישום מעסיק ועובד זר בלשכה פרטית בענף הסיעוד מיום 12.1.2011, אינם מהווים מסמכים רפואיים או מסמכים הכוללים ממצאים בדבר מצבה הרפואי של התובעת ולכן, הם אסורים להמצאה למומחה.

8.         באשר לדו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי מיום 14.9.2010, הרי שמדובר באחד מתוך אותם מקרי גבול ובנסיבות העניין הספציפיות, אני סבור כי הוא אינו פסול מהמצאה למומחה.

            כפי שפורט באריכות בהחלטתי מיום 12.1.2012, מהמסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי הצדדים בשלב הבקשה למינוי המומחה הרפואי עולה, כי עוד טרם התאונה, סבלה התובעת מירידה קוגנטיבית, ירידה בזיכרון, קושי בהתמצאות, הגבלה בתפקוד והיא אובחנה כסובלת מדמנציה, מכלול נתונים שהצריך עזרה בתפקוד יומיומי. לפיכך, טענת התובעת כאילו היתה עצמאית וצלולה לחלוטין עובר לתאונה, אינה נכונה. בהחלטה הנ"ל הבהרתי, כי המסמכים שלאחר התאונה, מצביעים לכאורה על התדרדרות נוספת במצבה, לרבות הגדרתה כחולה סיעודית, והדבר בא לידי ביטוי גם בהערכת התלות שנערכה לה על ידי המוסד לביטוח לאומי. כפי שקבעתי, עניין זה כשלעצמו, מצריך בדיקה על ידי מומחה בתחום הגריאטריה, אשר יאבחן מצבה של התובעת בתחום זה ויחווה דעתו לקשר בין ההתדרדרות במצבה (ככל שקיימת כזו) לבין ארוע התאונה נשוא התביעה.

            דו"ח הערכת התלות נערך על ידי אחות ולא על ידי רופא, ומפורטים בו ממצאים שמצאה במהלך ביקורה בביתה של התובעת, באשר ליכולת התפקוד היומיומית של התובעת ומצבה הקוגנטיבי באותה עת. יש בדו"ח זה, אשר ניתן על ידי גוף אובייקטיבי, שלא מטעם התובעת, כדי ליתן תמונה אודות מצבה של התובעת נכון לאותה עת או לכל הפחות, להביא בפני המומחה נתונים שספק אם יוכל לקבלם באופן ברור ממקור אחר או מהתובעת עצמה, בפרט נוכח אופי הפגיעה הנטענת. לאור מצבה של התובעת, כפי הוא משתקף מהמסמכים הרפואיים, חשוב כי תהיה בפני המומחה כל פיסת מידע רלבנטית, ככל שהיא אינה עולה כדי חוות דעת ממש. מאחר ותפקידו של המומחה לבחון את ההתדרדרות הנטענת במצבה של התובעת והקשר בינה לבין תאונת הדרכים, מהווה דו"ח הערכת התלות מקור מידע ונקודת ציון חשובה בתהליך זה.

            גם אם יש בדו"ח מסקנות, הרי שהן משלימות ומסבירות את המידע שבדו"ח ואינן הופכות אותו לחוות דעת. למעלה מזה, אף אם נמצא סממנים כלשהם של חוות דעת בדו"ח הערכת התלות, הרי שבהשוואה למידע האובייקטיבי הגלום במסמך, משקלם זניח ולא יהא בכך כדי לפגוע בשיקול דעתו העצמאי של המומחה שמונה. מומחה זה אינו קשור על ידי הקביעות שבדו"ח וממילא, הוא רשאי לערוך בדיקות עצמאיות הנראות לו נחוצות. אני סבור, כפי שכבר נפסק לא פעם בעבר, כי יש לסמוך על ניסיונו ועל הידע המקצועי של המומחה שידע לבדוק, למיין ולסנן את האינפורמציה הנמסרת לו, על סמך בדיקות שיערוך, על סמך המסמכים שנמסרו לו ועל סמך הידע וההתרשמות המקצועית שלו (ראה רע"א 3906/95 ורע"א 5638/95, לעיל).

9.         לאור האמור לעיל, אני מורה כי מכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 10.10.2010 ומכתב ההשמה מיום 12.1.2011 לא ימסרו לעיונו של המומחה. מנגד, אני מתיר המצאת דו"ח הערכת התלות לעיונו של המומחה.

10.        בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.